פסק-דין בתיק ע"פ 3582/13

השופט ס' ג'ובראן:

1.             לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' שמיע) ב-ת"פ 19916-11-12 מיום 13.5.2013.

רקע והליכים

2.             ארבעת המערערים הורשעו, על פי הודאתם, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ייצור נשק (סעיף 144(ב2) לחוק העונשין); הצתה (סעיף 448 לחוק העונשין); ניסיון להצתה (סעיף 448 ו-25 לחוק העונשין); וניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (סעיפים 274(1), 274(2) ו-25 לחוק העונשין). כתב האישום המתוקן כלל שני אישומים. על פי האישום הראשון, המערערים 3-1 (ילידי 1993-1991), המתגוררים במחנה הפליטים שועפאט בצפון-מזרח ירושלים, תכננו ליידות בקבוקי תבערה וזיקוקים לעבר כוחות בטחון ישראליים. ביום 29.10.2012, רכשו דלק, חבילות זיקוקים ובקבוק שתייה מזכוכית. באותו הלילה, נסעו למחסום באזור מעלה אדומים, ויידו בקבוק תבערה, אשר נפל 20 מטרים מהמחסום, וגרם להתלקחות ארון חשמל. בנוסף, ירו זיקוקים לעבר המחסום. על פי האישום השני, המערערים 4-1 פעלו לאחר מספר ימים באופן דומה למתואר באישום הראשון, דהיינו, רכשו דלק, זיקוקים ובקבוק שתייה מזכוכית, הגיעו בשעת לילה למחסום, יידו בקבוק תבערה אשר התלקח 10 מטרים מהמחסום, וירו זיקוקים לעברו.

3.             ביום 13.5.2013, גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המערערים. בראשית דבריו, סקר את עיקרי הדברים העולים מתסקירי שרות המבחן שהוגשו בנוגע לארבעה.

           בנוגע למערער 1, צוין כי הוא הודה באופן מזערי בביצוע העבירות, והתקשה בלקיחת אחריות עליהן. במסגרת זאת, טען כי פעל כפי שפעל בהשפעת המערערים האחרים ומבלי להפעיל שיקול דעת מעמיק. לדבריו, לא הייתה לו כוונה לפגוע פיזית בכוחות הביטחון, אלא רק להבהיל אותם, וכי לא פעל ממניעים אידיאולוגיים. שירות המבחן נמנע מליתן המלצה טיפולית בעניינו, נוכח "נטייתו להציג עצמו באופן פאסיבי ובעמדה קורבנית, תוך השלכת האחריות על גורמים חיצונים, מבלי לבחון את אחריותו שלו". לבסוף, קבע שירות המבחן כי נדרשת ענישה מוחשית שתרתיע אותו מלבצע בשנית עבירות דומות.

           לגבי המערער 2, צוין שהוא אמר לשירות המבחן כי הוא מתנגד לשימוש בכוח במסגרת פעילות אידיאולוגית. עוד נכתב כי הוא "משתף את שירות המבחן באופן חלקי ומגמתי, בכל הנוגע לאופן התנהלות חייו, תוך שהוא מנסה להדגיש התנהגות חיובית ומתפקדת, ובד בבד, לשלול דפוסים אלימים, בהתנהגותו ובאישיותו". עם זאת, לדעת שירות המבחן, קיימת סתירה בין התמונה שהציג לשירות המבחן לבין אופי העבירות בהן הורשע. כאשר ניסה שירות המבחן לבחון באופן מעמיק את מעורבותו בעבירות, הוא נהג בחוסר סובלנות ובתוקפנות. לדעת שירות המבחן, העבירות בוצעו על רקע תחושותיו הקשות של המערער 2 כלפי כוחות הביטחון נוכח אירועים קודמים שחווה. לבסוף, קבע שירות המבחן כי נדרשת ענישה מוחשית שתעביר מסר לגבי חומרת העבירות אותן ביצע.

           לגבי המערער 3, צוין כי הוא אמר  לשירות המבחן שהוא נאלץ לעבור בדיקה ביטחונית מדי יום, וכי הוא רואה חוויה זו כמשפילה ומעוררת כעס ותסכול. עוד נכתב כי הוא הודה באופן חלקי בביצוע העבירות, וסירב לקחת אחריות על מעשיו. המערער ציין בפני שירות המבחן כי ביצע את העבירות ממניע של תסכול, והוסיף כי לא הייתה בכוונתו לפגוע בכוחות הביטחון, ובדיעבד הוא מבין כי טעה. עוד צוין כי לדעת שירות המבחן, הוא "נוטה להשליך קשיים שונים בחייו לגורמים חיצוניים לו, ובשל הקושי שלו לזהות קשיים באופן ניהול חייו או בהתנהגותו, הם אינם באים בהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם". לבסוף, קבע שירות המבחן כי נדרשת ענישה מוחשית שתרתיע אותו בעתיד.

           בנוגע למערער 4, צוין כי גישתו במהלך הראיון עם שירות המבחן הייתה חשדנית, והוא הקפיד להשיב לשאלות שנשאל בקצרה ובזהירות. הוא הודה בביצוע העבירות, אך לא פירט מעבר לכך. עוד, תיאר בפני שירות המבחן כי זכה במחסום ליחס משפיל, שהביאוהו לתחושות של חוסר אונים ופגיעות. שירות המבחן התרשם כי אישיותו אינה מגובשת, ונמנע מליתן המלצה טיפולית נוכח "הסיכון להישנות התנהגות בעייתית ופורצת גבולות מצד הנאשם גובר על הסיכוי לשיקום, ולדידם בשלב זה של חייו, הוא יתקשה להפיק תועלת מקשר טיפולי עימם". לבסוף, המליץ שירות המבחן לכלול בעונשו מאסר על תנאי "וזאת בכדי לחדד עבורו את גבולות התנהגותו, ולשם הרתעתו לעתיד".

4.             לאחר מכן, פנה בית המשפט המחוזי לקבוע את מתחם הענישה ההולם. במסגרת זאת, עמד בית המשפט על חומרת העבירות, נוכח הסכנה לחיים והרקע האידיאולוגי שבבסיסן, ועל הצורך להחמיר בענישה בעקבות זאת. בית המשפט ציין כי מתחם הענישה הנהוג בעבירות אלה רחב, ובמקרה זה נוכח העובדה כי המערערים הורשעו במספר עבירות, מתחם הענישה ההולם בכל אישום הוא בין 24 ל-48 חודשים. עוד לעניין מתחם הענישה, ציין בית המשפט כי העבירות בוצעו לאחר תכנון מוקדם, בשילוב ירי זיקוקים "שאינם נופלים ברמת מסוכנותם מבקבוקי תבערה". לעניין גזירת עונשם של המערערים בתוך מתחם הענישה ההולם, שקל בית המשפט לקולה את גילם הצעיר, העובדה שזוהי הרשעתם הראשונה, נסיבותיהם האישיות, והודאתם בביצוע העבירות. עוד ציין בית המשפט כי אין מקום לחרוג לקולה ממתחם הענישה מכוח שיקולי שיקום, נוכח הקביעות בתסקירי המבחן שהוגשו בעניינם.

5.             על בסיס כל אלה, גזר בית המשפט על כל אחד המערערים 3-1, 40 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי. ועל המערער 4, 30 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי.

טענות הצדדים

6.             המערערים 3-1 טוענים כי עונש המאסר בפועל שנגזר עליהם חורג ממדיניות הענישה ההולמת. טענתם זו מתבססת על שני אדנים מרכזיים. הראשון הוא מדיניות הענישה הנוהגת. לטענתם, בעבירות דומות בנסיבות דומות, נגזרו באופן גורף עונשים קלים יותר מהעונש שנגזר עליהם. השני הוא טענתם לטעות שנפלה בגזר הדין - בית המשפט המחוזי ציין "כי בכל אירוע הושלכו מספר בקבוקי תבערה, בעוד בכל אחד משני האירועים הושלך בקבוק תבערה אחד בלבד". בנוסף, המערערים טוענים כי לא ניתן משקל מספק לעובדה כי העבירות לא גרמו כמעט לנזק מוחשי; לגילם הצעיר ולהיותם "בגירים צעירים"; להודאתם; לעברם הנקי; ולנסיבותיהם האישיות. לבסוף, העלו המערערים טענות שונות בנוגע לסיווגם בתור אסירים בטחוניים, ולנפקות של סיווג זה בנוגע לטיפול ושיקום בבתי הסוהר.

7.             המערער 4 הציג נימוקים דומים לאלו של המערערים 3-1. בנוסף, ציין כי בעוד השלושה הורשעו בשני אישומים, הוא הורשע בביצוע אישום אחד בלבד. לטענתו, העונש שנגזר עליו (30 חודשי מאסר) לעומת העונש שנגזר על השלושה (40 חודשי מאסר), אינו משקלל באופן נכון את חלקו הקטן באופן יחסי בעבירות שבכתב האישום המתוקן.

8.             המשיבה, מנגד, טוענת כי דין הערעור להידחות. לטענתה, מדובר בעבירות חמורות המחייבות ענישה מתריעה. בדיון שנערך בפנינו, הסכימה באת-כוח המשיבה ברוב הגינותה להפחתה מתונה בעונשם של הארבעה, נוכח הפגם העובדתי שנפל לטענתה בגזר הדין בנוגע למספר בקבוקי התבערה.

תסקירי מבחן משלימים

9.             בטרם הדיון בפנינו, הוגשו תסקירי מבחן משלימים בעניינם של המערערים מטעם שירות המבחן. בתמצית, נכתב כי ארבעת המערערים מרצים כעת את עונשם. לעניין המערער 1, נכתב כי תפקודו במאסר תקין. לעניין המערער 2, נכתב כי אין לחובתו עבירות משמעת. לעניין המערער 3, נכתב כי תפקודו במאסר תקין, וכי הוא אינו יוצא לחופשות. ולעניין המערער 4, נכתב כי הוא זוכה לביקורים סדירים וכי במהלך מאסרו סירב לאכול, ולפיכך נשללו ממנו שעות ספורט וטיול.

דיון והכרעה

10.          לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה, ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להתקבל כפי שיפורט להלן.